פיצויים במקרה של הפרת החוזה

בחוזה שכירות שכיחים פיצויים משני סוגים:

א. פיצויים על כל יום של איחור בהחזרת החזקה בדירה לבעל הדירה (בין אם מדובר באיחור לאחר סיום תקופת השכירות, ובין אם איחור לאחר הפרת החוזה במהלך תקופת השכירות, אשר לאחריה דרש בעל הדירה שהשוכר יפנה את הדירה).

ב. פיצויים כלליים בגין הפרת החוזה.

פיצויים שנקבעים בחוזה מראש נקראים פיצויים מוסכמים (להבדיל מפיצויים על-פי הנזק האמיתי והמדויק שנגרם לאחד מהצדדים לחוזה, שחושב לאחר קרות הנזק).

הכלל לגבי פיצויים מוסכמים הינו שאסור שיהיו מופרזים, שאם לא כן עלול בית משפט בעתיד, והיה והשאלה תונח בפניו, לפסוק שמדובר בפיצויים עונשיים (פיצויים שאינם סבירים ביחס לנזק הצפוי) ולהפחית את סכום הפיצויים. ועל כן מומלץ לנקוב בסכומים שאינם מופרזים ביחס לנזק הצפוי.

כך, למשל, במקרים הרגילים, פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי הדירה, שנע בין 150% לבין 200% מדמי השכירות הרגילים יאושר, ככל הנראה, על ידי בית המשפט ולא ייקבע כפיצוי עונשי.

דוגמה של סעיף בחוזה, העוסק בפיצויים מוסכמים בשל איחור במסירת החזקה, הינה כדלקמן:

"לא קיים השוכר את התחייבותו לפינוי המושכר במועד על-פי הוראות חוזה זה ו/או לא פינה את המושכר כדרישת המשכיר לאחר ביטול החוזה, יהיה השוכר חייב לשלם למשכיר כל עוד לא פינה את המושכר דמי שימוש ראויים בסך של כפל דמי השכירות ליום לכל יום איחור בפינוי המושכר כפיצויים קבועים ומוסכמים, שנקבעו מראש על ידי הצדדים, לאחר שהצדדים העריכו בצורה שקולה וזהירה את הנזקים שייגרמו למשכיר עקב אי פינוי המושכר על ידי השוכר במועד כאמור, ולא תישמע כל טענה מצד השוכר כי הסכום האמור נקבע כקנס, והשוכר יהיה מנוע ומושתק מלטעון טענה כנ"ל".

הערה: הפיצויים המוסכמים עליהם דובר לעיל הינם פיצויים ללא הוכחת נזק, כלומר - כדי לקבלם לא מוטל על הצד שנפגע להוכיח כי נגרם לו נזק בגובה הפיצויים המוסכמים.

ואולם, גם כשנקבעים פיצויים מוסכמים ונזקו של הצד שנפגע עולה על סכום הפיצויים המוסכמים, יכול הוא לתבוע את נזקו האמיתי, אלא שאז יהיה עליו להוכיח את גובה הנזק. כלומר, קביעת פיצויים מוסכמים בחוזה השכירות איננה מונעת מלתבוע נזקים בסכום גבוה יותר.