העמדת דמי השכירות לכל תקופת השכירות לפירעון מיידי

במקרה של הפרת החוזה בשל אי תשלום אחד מתשלומי דמי השכירות, ייתכן ובעל הדירה יעריך כי השוכר לא ישלם כלל את דמי השכירות בגין יתר תקופת השכירות. הערכה כזו יכולה לנבוע גם במקרה שהשוכר נטש את הדירה במהלך תקופת השכירות, כלומר טרם סיומה.

בעל הדירה ירצה לתבוע את השוכר מייד, מבלי לחכות לכך שהשוכר לא ישלם דמי שכירות בכל פעם שיהיה עליו לשלמם על-פי חוזה השכירות.

במקרה כזה, לבעל הדירה יהיה נוח יותר לתבוע מאת השוכר את דמי השכירות ואת יתר התשלומים בגין תקופת השכירות כולה (אף שתקופת השכירות טרם הסתיימה), ולא רק את דמי השכירות בשל תשלום אחד שלא שולם.

על כן כוללים חוזים שונים פיסקה ברוח זו:

"היה ותוך 15 יום ממועד פירעונו לא ייפרע במלואו תשלום כלשהו של דמי השכירות ו/או התשלומים השוטפים שעל השוכר לשלם על-פי חוזה השכירות, אזי יעמדו לפירעון מיידי כל יתר תשלומי השכירות ויתר התשלומים על-פי חוזה זה לכל תקופת השכירות והשטרות על פיו, והשוכר יהיה חייב לשלם את מלוא דמי השכירות בגין כל תקופת השכירות".

מאחר שמדובר בסנקציה חריפה, יכול השוכר לנסות ולהגן על עצמו על ידי הארכת המועד (למשל לדרוש שהמועד יעמוד על 30 ימים במקום 15 ימים). אפשרות נוספת הינה לחייב את בעל הדירה לתת לשוכר הודעה בכתב על כוונתו להעמיד לפירעון מיידי את כל התשלומים, טרם יעמדו לפירעון מיידי בפועל. ידיעתו של השוכר על כוונת בעל הדירה להפעיל סנקציה זו תסייע לו להיערך בהתאם.

הערה: במקרה של העמדת כל דמי השכירות לפירעון מיידי, עשויים להיות שיקולים נוספים באשר לגובה הסכומים שתובע בעל הדירה מהשוכר, כגון: נזקיו האמיתיים של בעל הדירה, האם הצליח בינתיים להשכיר את הדירה לשוכר אחר, ועוד.

לבעל הדירה: הוספת סעיף בחוזה השכירות המעמיד את כל דמי השכירות לפירעון מיידי עשויה להקל, במקרה של הפרת חוזה השכירות על ידי השוכר, על גביית חוב השוכר בגין כל תקופת השכירות.